בראשית

כתבתי את הקטע הזה באוקטובר 2023, זמן קצר לאחר 7 באוקטובר.

הוא נכתב מתוך זעזוע, כאב ותסכול, ומתוך ניסיון להבין את מה שקרה דרך סיפור הבריאה

בבראשית — דרך האור, החושך, התהום והבחירה האנושית בין טוב לרע.

כמעט שלוש שנים עברו מאז. כשחזרתי אליו עכשיו, הופתעתי לגלות עד כמה הוא עדיין

אומר את מה שרציתי לומר אז.

אני מביאה אותו כאן כפי שנכתב, כמעט ללא שינוי.

בראשית

ברא אלוהים את השמים ואת הארץ.

והארץ

הייתה תוהו ובוהו,

וחושך על־פני תהום.

החושך

רבץ על־פני התהום

כמו לא רצה לגלות

צפונות.

ויאמר אלוהים:

יהי אור.

והאור,

קשה לו לחדור את העלטה.

ויבדל אלוהים

בין מים למים,

בין יבשה לים,

בין אור לחושך.

והחושך

מסתיר

את הרוע

שבתוך התהום.

הרוע

גדל, מתעצם ומיטהר לו

שם, בתוך התהום,

אליו האור אינו מגיע.

מדי פעם

הרוע מגיח מתוך התהום

אל העולם המואר

ומרגיל אותנו אליו,

חוזר אל התהום

וממציא עצמו מחדש,

מתעלה על עצמו,

גדל ומתעצם.

התהום,

תחת שמיכת החושך

שהאור אינו חודר.

בחדירתו

של הרוע אל תוך האור,

הוא בודק

את מקשת האור,

ובהשאירו רוע

כבר אין

חלוקה ברורה

בין טוב לרע.

בתוך התהום

גדל לו רוע מוחלט.

בתוך האור

מתקיימת ערבוביה

של טוב ורע,

שכל אחד

מאיתנו אמור

לבחור ביניהם.

בשמחת תורה,

היום בו מסיימים לקרוא את התורה מחד

ומתחילים לקראה מבראשית מאידך,

התפרץ

הרוע הטהור

במלוא עוזו

מן התהום.

רוע שלא העלינו

במחשבותינו,

ופתח לנו צוהר

שאפשר לאור לחדור

לתהום

ולראות את הרוע

במלואו.

עדיין יש בינינו

שאינם מסוגלים לתפוס את הרוע

ומנסים

לטשטש

ולכסות את התהום,

להצדיק את הרוע.

הערכים

של צדק, יושר, אמינות, כנות

מתבלבלים

ומשתנים על־פי אינטרסים.

זו דרך

התמודדות.

אך אני

מקווה בשביל אלו

היושבים שם בניכר,

שיתעוררו רגע לפני

שהרוע

יתפוצץ להם בפנים,

ולא רגע אחריו,

כמו שקרה לנו.